רבינו גרשום על חולין י׳ א

1 בשלמא רב הונא כשמעתיה כלומר רב הונא דאמר חיישינן בעור נפגמה ואסור הוא דאמר כשמעתיה דאמר בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך וכו' והלא נודע לך דאיפגים סכין וקא אתי ספק ומוציא מידי ודאי כלומר אף דודאי יש לנו לומר שעצמות עשה סכין פגום ועור ספק פוגם ספק לא פוגם אפ"ה אמרינן דמעור איפגים:

2 ורב חסדא אמר לך עצם ודאי פגים כו' והוי ספק והוי וודאי ועכשיו ואין ספק מוציא מידי ודאי כלומר דבתר ודאי אזלינן:

3 ונמצא עליו דבר חוצץ. כלומר כמו שהסופר הוא אומנותו נמצא עליו כלומר על בשרו מעט מדיו כו' והא הכא דקא אתי ספק מוציא מידי ודאי כלומר דלא עלתה טבילה עד שיאמר ברי לי:

4 סכין איתרעאי בהמה לא איתרעאי כלומר דאיפגים ובהמה עצמה היתה שחוטה שפיר ומשום הכי אמרינן הכא העמד טמא על חזקתו והכא אמרינן בבהמה בחזקת היתר עומדת:

5 עד שיודע לך סכין איתרעאי בהמה לא איתרעאי ומשום הכי אמרינן בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה וכו':

6 מיתיבי שחט וכו' נשמטה הגרגרת. כלומר דומפייד:

7 לאו לאיתויי כי האי גוונא כלומר דנמצאת סכין פגומה לאחר שחיטה פסול וקשיא לרב חסדא דאמר כשרה מ"ט שמא בעצם נפגמה וכו' ומפני שאמר שמא משמע שספיקה כשרה לא לאייתויי ספק שהה ספק דרס דפסול אלא רב חסדא עדיין הוא אומר דאין ספק מוציא מידי ודאי בסכין וכשרה:

8 מאי שנא דספק שהה כו' דטרפה ומ"ש בסכין דאמרינן בחזקת היתר עומדת וכו':